שולחן הכתיבה
שֶלֹא כְּמוֹ אִיקָרוֹס, אֲנִי לוֹמֶדֶת
לָעוּף עַל הָרַגְלַיִם. לִפְעָמִים עַל אַרְבַּע.
בְּכָל זֹאת, הָעֶרְגָה אַחַת:
בִּשְתֵּי יָדַיִם מִתְהַפְּכוֹת לַחְתֹּר
קָרוֹב יוֹתֵר
לְמַשֶהוּ בּוֹעֵר
חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, וְהָאֲוִיר סוֹעֵר סְבִיבִי.
שוּב, מְסֻכָּן לְהִתְקַדֵּם אֶל תּוֹךְ הַיּוֹם
כָּחֹל כְּכָל שֶיִהְיֶה.
הָאִי הַזֶּה עָשוּי כֻּלּוֹ שְׁבָרִים חַדִּים.
דְּבָרִים שֶׁנִּטְרְפוּ בּוֹנִים אוֹתוֹ
אֲבָל עָלָיו אוּכַל לְהִתְקַיֵּם.
אֲנִי שׂוֹחָה אֶל הַשֻּלְחָן הַמְּשֻׁנָּן
נֶאֱחֶזֶת וְעוֹלָה, מַעֲלָה אֶת כָּל הַגּוּף.
אוּלַי הַפַּעַם אוּכַל לִקְפֹּץ
בְּלִי לְהַתִּיק אֶת הָרַגְלַיִם מִן הַבַּיִת,
מִן הָאַהֲבָה. אֲנִי קוֹרֵאת לַלּוּלְיָן
הַפּוֹסֵעַ עַל חֶבֶל הַשִּדְרָה.
לֹא מַיִם מַקִּיפִים אוֹתִי,
פָּנָיִךְ מַקִּיפִים אוֹתִי
מִכָּל הָעֲבָרִים.
בַּלַּיְלָה הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ
אָחוֹרָה, אֶל מֵעֵבֶר לַכָּתֵף –
אִם אֵין לִי הַיְכֹלֶת לשַנוֹת אֶת הָאֱמֶת
אֲנִי אֲשַנֶּה אֶת הַמֶּרְחָק אֵלֶיהָ.
מתוך הספר אותו הנהר פעמיים, הוצאת הליקון לשירה חדשה
ברוכה הבאה יעל.
ת ו ד ה!
שמח לראות אותך כאן. מאחל לך שתמצאי בבלוגיה אוזן לשירייך. השיר יפה מאוד בעיניי.
תבורך מנשים באוהל, תבורך
להתראות באתר שלך,
יעל
אִם אֵין לִי הַיְכֹלֶת לשַנוֹת אֶת הָאֱמֶת
אֲנִי אֲשַנֶּה אֶת הַמֶּרְחָק אֵלֶיהָ.
זה יפה.
עכשיו אני רואה שתגובתי לא נקלטה.
אוהבת אוהבת מאוד!
איזה יופי. תודה
כל זה חדש לי– לא רגילה לתגובות מהירות כל כך על פרסום שירים
אתן יודעות מה אמר על זה משורר בשם דון מארקי?
"לפרסם ספר שירה ולחכות לתגובה זה כמו להשליך עלה כותרת של ורד לַגְּרֵייט-קניוֹן ולחכות להד…"
להתראות אצלכן
יעל
אכן התגובות מהירות והסיפוק רב אלא שיש גם פיתוי רב . מקווה שתדעי להתפתל בין המהמורות . לא יכולה להבטיח שאני השכלתי , אבל מודעת למכשלות.
מעניין, מה שאת כותבת. אבל פחות מובן מאליו מכפי שנדמה
מה המכשלות, בעצם? והפיתוי – לְמה?
מנסיוני כאמנית בעיקר ויזואלית אם כי כותבת די ברהיטות יחסית לאמנים שכמותי,
הפיתוי הוא בתענוג המיידי. לכתוב , להעלות משהו ולרוץ להראות ולשתף את החברה.אין מספיק סינון ודיוק שמתרחש אם את מוציאה ספר שירים שעובר עריכה או תערוכה שיש לה אוצר. הסכנה היא בחוסר בקרה עצמית מספקת שבה לוקים כולנו. מאידך כבר ראיתי שירים ויצירות אמנות שעברו סינון של עין נוספת והעין הזו…לא ראתה טוב.
שאלת עניתי ,אבל דעי לך שההנאה רבה.
אולי אם ייתחשק לך בכל זאת להעלות טכסט ראשוני ונורא איכפת לך לשמור על רמה ,לשלוח למישהו שלא מפחד לומר לך את דעתו , כי כאן כמעט לא תשמעי דעה ביקורתית אמיתית(להתלהב באמת זה כן). לפעמים אני מפרשת שתיקות כסוג של ביקורת , אבל ידידים אמרו לי שזו לא בהכרח אינדיקציה,כי אולי הם עייפים,מוטרדים,מקנאים,מתוסכלים,עסוקים מכדי להגיב .
מכשלה נוספת היא כביכול המחוייבות ההדדית של את ענית לי אז אני מחוייבת לענות לך. מכשלה שאני מאוד רוצה להימנע ממנה אבל , יש פה אנשים טובים ונדיבים שלמדתי לאהוב ואני רואה את יצירתם במשקפיים ורודות ומגיבה. לדעתי אי אפשר להימנע מחיבוב האדם ויצירותיו עימו . אבל כשיש משהו ממש נהדר הוא נוצץ למרחוק מעבר להכל.
עוד משהו שמשפיע עלי לחיבוב התגובה ליוצר כלשהו-תגובתו שלו. אמנים שתעלמים לחלוטין ממני או מתגובות כלשהן , ייגרמו לי עם הזמן לקרוא את הטכסטים או לראות את יצירתם אבל…לא להגיב.(ייתכן שהמחיר שווה להם ורק לא ל"גיד תודה כל אזמן. וכאן זו מלכודת נוספת שלך כמפרסמת פוסטים. האם את צריכה להגיב לכל אחד ואחת ? לא תמיד מתחשק,מה עושים?
אני חושבת שקנה המידה יהיה מה את מרגישה בסופו של דבר. כי הכי חשוב – זה הבלוג שלך הטריטוריה שלך ו א ת תעשי בו כלבבך.
עד כאן דיווחיי מהשטח ומהנסיון. תהני!
אני שמחה שפגשתי אותך.
ברוכה הבאה!
ובאמת יש משהו מאד מיוחד במהירות התגובות פה.
ההתמכרות מסוכנת!!!
ראי הוזהרת… 🙂
כן, אני מתחילה להרגיש את הצורך
לחזור לעוד שאכטה מהבלוג…